עוד שנה התחילה.
הפעם, אני כבר מרגישה את הוותק. אנשים שעבדתי אתם תקופה יצאו לפנסיה, הצטרפתי לקבוצה שיודעת איך היה פה פעם.
השנה גם בניגוד לשנים קודמות, אין לי הרבה תכניות לימודים חדשות ללמד. רק שעתיים שבועיות הן חומר חצי-חדש.
זה נותן זמן להתפנות לדברים אחרים.
במהלך הקיץ שוטטתי בבלוגים של מורים. לצערי לא מצאתי בלוגים פעילים בעברית. אולי לא חיפשתי מספיק.
היו שם הרבה רעיונות נחמדים לגיוון צורת ההוראה, הכנסת סדר לעבודה ודרכים להגברת המשמעת בקרב התלמידים.
הרעיונות שאימצתי:
מדובר למעשה בשני טפסים שונים.
הטופס של ש.ב. למעשה מכריח את התלמיד להכיר בכך שלא הכין שיעורי בית. האפשרות שאי הכנת ש.ב. נגמרת ברישום על ידי המורה שבפועל כמעט אינה מורגשת על ידי התלמיד נגמרה. על התלמיד למלא את הסיבה לאי הכנת ש.ב., כמה פעמים כבר מילא טופס כזה ולחתום.
בינתיים התגובות היו ברובן חיוביות, מבחינתי. התלמידים לא מתלהבים מהרעיון שהאחריות עוברת אליהם.
יש כאן שתי מטרות: האחת, לאפשר לתלמיד מעקב אחרי מספר הפעמים שלא הכין ש.ב. במחצית. מעל שלוש פעמים נפגע ציון התלמידאות. באופן זה, תלמיד שפעמיים לא הכין ש.ב. בספטמבר והפעם השלישית שלו בנובמבר, מקבל תזכורת לכך שזו הפעם השלישית. לא בונים על זיכרון סלקטיבי.
הסיבה השנייה, והלא פחות חשובה, היא ימי הורים. ההורה והתלמיד לא יכולים לטעון שהתלמיד לא ידע.
הטופס השני דומה, ומיועד להגשת עבודות עם ציון. בטופס התלמיד לוקח אחריות על אי ההגשה בזמן ומקבל תזכורת שיש ברשותו שבוע שלם להגשה באיחור תמורת נקודות. שוב, כשיגיע יום ההורים, התלמיד לא יוכל לטעון שלא ידע על הגשת העבודה. הוא חתם. האחריות עוברת אליהם.
אולי זו התלהבות תחילת השנה של התלמידים אך בינתיים עושה רושם שהטפסים מעוררים יראה והם משתדלים להימנע מהם.
אז יש תיקיה עם כיסים פנימיים. כל כיס קיבל שם: "שם כיתה+מקצוע" איסוף, וכיס החזרה.
התלמידים הודרכו בתחילת השנה להגיש עבודות רק אל התיקיה הזו. מי ששם את העבודה שלו במקום אחר על השולחן, אני מסירה אחריות מאובדן העבודה.
הרעיון הוא גם שמיד אחרי הבדיקה העבודות יעברו לכיס ההחזרה וכך לא אשכח ערמות של עבודות בדוקות בבית...
הרעיון פשוט - האחריות למחברת התלמיד עוברת אליו. המחברת נבנית כמעין ספר עם תוכן עניינים ועמודים. במהלך השיעורים התוכן מוכנס למחברת בעיקר על ידי התלמיד בעזרת דפי עבודה, פתקים מתקפלים וציורים בעוד המקום לסיכומים ארוכים של המורה מצטמצם.
מצאתי בשיטה הזו כמה יתרונות שמעניין אם יוכיחו את עצמם:
ראשית, התלמיד הופך לאחראי על המחברת שלו וניהול המחברת מקבל ציון.
שנית, זה מכריח אותי לקצץ בזמן הפרונטלי. דווקא בכיתות טובות שם התלמידים שואלים הרבה שאלות מעניינות, מוזנח עניין העבודה בקבוצות, בזוגות או באופן אישי. העבודה האישית בעבר נעשתה כמעט רק בבית, ללא הדרכה שלעיתים קרובות יש בה צורך.
שלישית, הגזירות, ההדבקות והצביעות מאפשרים הפוגות מהלמידה האינטנסיבית. נקודה חשובה במיוחד בשיעורים של סוף היום בהם הריכוז גם שלי וגם של התלמידים מתחיל להתרופף...
הפעם, אני כבר מרגישה את הוותק. אנשים שעבדתי אתם תקופה יצאו לפנסיה, הצטרפתי לקבוצה שיודעת איך היה פה פעם.
השנה גם בניגוד לשנים קודמות, אין לי הרבה תכניות לימודים חדשות ללמד. רק שעתיים שבועיות הן חומר חצי-חדש.
זה נותן זמן להתפנות לדברים אחרים.
במהלך הקיץ שוטטתי בבלוגים של מורים. לצערי לא מצאתי בלוגים פעילים בעברית. אולי לא חיפשתי מספיק.
היו שם הרבה רעיונות נחמדים לגיוון צורת ההוראה, הכנסת סדר לעבודה ודרכים להגברת המשמעת בקרב התלמידים.
הרעיונות שאימצתי:
1. טופס לקיחת אחריות על הכנת ש.ב. והגשת עבודות.
מדובר למעשה בשני טפסים שונים.
הטופס של ש.ב. למעשה מכריח את התלמיד להכיר בכך שלא הכין שיעורי בית. האפשרות שאי הכנת ש.ב. נגמרת ברישום על ידי המורה שבפועל כמעט אינה מורגשת על ידי התלמיד נגמרה. על התלמיד למלא את הסיבה לאי הכנת ש.ב., כמה פעמים כבר מילא טופס כזה ולחתום.
בינתיים התגובות היו ברובן חיוביות, מבחינתי. התלמידים לא מתלהבים מהרעיון שהאחריות עוברת אליהם.
יש כאן שתי מטרות: האחת, לאפשר לתלמיד מעקב אחרי מספר הפעמים שלא הכין ש.ב. במחצית. מעל שלוש פעמים נפגע ציון התלמידאות. באופן זה, תלמיד שפעמיים לא הכין ש.ב. בספטמבר והפעם השלישית שלו בנובמבר, מקבל תזכורת לכך שזו הפעם השלישית. לא בונים על זיכרון סלקטיבי.
הסיבה השנייה, והלא פחות חשובה, היא ימי הורים. ההורה והתלמיד לא יכולים לטעון שהתלמיד לא ידע.
הטופס השני דומה, ומיועד להגשת עבודות עם ציון. בטופס התלמיד לוקח אחריות על אי ההגשה בזמן ומקבל תזכורת שיש ברשותו שבוע שלם להגשה באיחור תמורת נקודות. שוב, כשיגיע יום ההורים, התלמיד לא יוכל לטעון שלא ידע על הגשת העבודה. הוא חתם. האחריות עוברת אליהם.
אולי זו התלהבות תחילת השנה של התלמידים אך בינתיים עושה רושם שהטפסים מעוררים יראה והם משתדלים להימנע מהם.
2. תיקיה לאיסוף והחזרת עבודות
אחת הצרות הגדולות שלי היא איבוד עבודות של תלמידים. חוסר הנעימות הנגרם כשאני עומדת מול תלמיד חרוץ, כשברור לשנינו שהוא הגיש את העבודה בסבירות גבוהה מאוד, ויתכן מאוד גם שהיא הייתה עבודה טובה, זה משהו שאני רוצה להימנע ממנו. גם מצב הפוך בו תלמיד שיש לו בעיה בהגשת עבודות סוף סוף מגיש משהו וזה אובד... לא נעים.אז יש תיקיה עם כיסים פנימיים. כל כיס קיבל שם: "שם כיתה+מקצוע" איסוף, וכיס החזרה.
התלמידים הודרכו בתחילת השנה להגיש עבודות רק אל התיקיה הזו. מי ששם את העבודה שלו במקום אחר על השולחן, אני מסירה אחריות מאובדן העבודה.
הרעיון הוא גם שמיד אחרי הבדיקה העבודות יעברו לכיס ההחזרה וכך לא אשכח ערמות של עבודות בדוקות בבית...
3. מחברת אינטראקטיבית
לא נתקלתי ברעיון הזה בעברית למרות שלא יפתיע אותי אם הוא קיים תחת שם אחר.הרעיון פשוט - האחריות למחברת התלמיד עוברת אליו. המחברת נבנית כמעין ספר עם תוכן עניינים ועמודים. במהלך השיעורים התוכן מוכנס למחברת בעיקר על ידי התלמיד בעזרת דפי עבודה, פתקים מתקפלים וציורים בעוד המקום לסיכומים ארוכים של המורה מצטמצם.
מצאתי בשיטה הזו כמה יתרונות שמעניין אם יוכיחו את עצמם:
ראשית, התלמיד הופך לאחראי על המחברת שלו וניהול המחברת מקבל ציון.
שנית, זה מכריח אותי לקצץ בזמן הפרונטלי. דווקא בכיתות טובות שם התלמידים שואלים הרבה שאלות מעניינות, מוזנח עניין העבודה בקבוצות, בזוגות או באופן אישי. העבודה האישית בעבר נעשתה כמעט רק בבית, ללא הדרכה שלעיתים קרובות יש בה צורך.
שלישית, הגזירות, ההדבקות והצביעות מאפשרים הפוגות מהלמידה האינטנסיבית. נקודה חשובה במיוחד בשיעורים של סוף היום בהם הריכוז גם שלי וגם של התלמידים מתחיל להתרופף...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה