את השנה התחלתי עם שלושה רעיונות חדשים לשינוי צורת העבודה שלי.
עכשיו, אחרי חודשיים, כבר אפשר לראות אם הם עבדו.
1. טופס לקיחת אחריות על אי הגשת עבודות-
אמנם התגובות הראשוניות של התלמידים היו חיוביות אך דיי מהר התברר כי השיטה לא פועלת על התלמידים שעליהם קיוויתי להשפיע - על אותם ילדים שלא מגישים עבודות. נראה כי במידת מה החתימה על הטופס ריפתה ידייהם. מילוי הטופס נתפס כעונש, אף כי לא הוצג ככזה. מאחר וכבר ביצעו עונש על המטלה, אין טעם לבצע את המטלה עצמה.
לכך התווסף קושי טכני משמעותי. חלוקת הטפסים מחייבת מעקב קפדני במהלך השיעור עצמו אחרי מי בדיוק הגיש או לא עשה ש.ב. ואז גם איסוף הטפסים. לגבי אי הכנת ש.ב. זה היה קל יותר. קל לזהות את הילדים שלא הכינו ולתת להם טופס, אבל הם לא מיהרו להחזיר את הטופס ואני לעיתים קרובות שכחתי מי בדיוק קיבל. זה הצריך קודם כל רישום אצלי, אח"כ חלוקת טפסים ואז מעקב אחרי החזרתם. אילו הייתי מלמדת שיעורים כפולים אולי זה היה משתלם, אך מתוך 45 דקות להשקיע רק בבדיקת מי הכין ש.ב. מעל חמש דקות זה יותר מידי.
מעקב אחר הגשת העבודות בזמן אמת היה קשה עוד יותר. כאשר 40 תלמידים צריכים להגיש עבודה בו זמנית, קל יותר לבקש מתלמיד לאסוף להביא אלי בערמה מסודרת. לעבור ולוודא מי לא הגיש באותו רגע ייקח יותר מידי זמן ואז עוד צריך להחתים על הטפסים.
ויתרתי.
2. תיקיה לאיסוף והחזרת עבודות
הקושי המיידי שנתקלתי בו הוא שהחוצצים בתיקיה שקניתי לא מתאימים ל-40 עבודות, גם לא ל-30. תקופת החגים וביטולי שיעורים הובילו לכך שעבודות בדוקות חיכו בתיקיה הרבה זמן ואני סתם סחבתי אותם הלוך חזור איתי.
שיניתי קצת וכעת התיקיה משמשת רק לאיסוף העבודות. העבודות הבדוקות נכנסות לקלסר שבו נמצא החומר הלימודי של אותה כיתה וכך הן באות איתי לביה"ס רק בימים שיש לי שיעור עם הכיתה. המצאות העבודות בתחילת הקלסר מזכירה לי לחלק אותן.
התיקיה מעט התבלגנה והחלוקה לפי כיתות כבר לא חד משמעית, אך עבודות מוגשות נכנסות אליו וכך לא הולכות לאיבוד.
3. מחברת אינטרקטיבית
הגיע הזמן לבדוק לתלמידים מחברות. זה לוקח ממש הרבה יותר זמן ממה שחשבתי. התחלתי את הבדיקה במהלך מבחן ולא הספקתי לסיים את כל הכיתה. המשך הבדיקה נעשה בזמן עבודה עצמית של התלמידים.
רוב מוחלט של התלמידים אכן מנהלים את המחברת שלהם לפי החוקים שהצבתי, שהחשוב בהם הוא מספור העמודים ותחזוק תוכן עניינים של המחברת. חלק זה התקבל במורת רוח בתחילת השנה, אך עכשיו לקראת המבחן הגדול הראשון נשמעו הרבה קולות של שביעות רצון. פתאום היה להם קל לראות איזה שיעורים הפסידו ולהשלים את החומר.
בנוסף, בין התלמידים מתקיימת תחרות ממש לא סמויה בקטגורית המחברת המסודרת. באופן מפתיע, שלוש המחברות המסודרות ביותר שייכות לבנים.
ההפסקות לגזירות והדבקות מתקבלות בנחת ולהפתעתי מעולם לא הובילו לבלגן ורעש.
עכשיו, אחרי חודשיים, כבר אפשר לראות אם הם עבדו.
1. טופס לקיחת אחריות על אי הגשת עבודות-
אמנם התגובות הראשוניות של התלמידים היו חיוביות אך דיי מהר התברר כי השיטה לא פועלת על התלמידים שעליהם קיוויתי להשפיע - על אותם ילדים שלא מגישים עבודות. נראה כי במידת מה החתימה על הטופס ריפתה ידייהם. מילוי הטופס נתפס כעונש, אף כי לא הוצג ככזה. מאחר וכבר ביצעו עונש על המטלה, אין טעם לבצע את המטלה עצמה.
לכך התווסף קושי טכני משמעותי. חלוקת הטפסים מחייבת מעקב קפדני במהלך השיעור עצמו אחרי מי בדיוק הגיש או לא עשה ש.ב. ואז גם איסוף הטפסים. לגבי אי הכנת ש.ב. זה היה קל יותר. קל לזהות את הילדים שלא הכינו ולתת להם טופס, אבל הם לא מיהרו להחזיר את הטופס ואני לעיתים קרובות שכחתי מי בדיוק קיבל. זה הצריך קודם כל רישום אצלי, אח"כ חלוקת טפסים ואז מעקב אחרי החזרתם. אילו הייתי מלמדת שיעורים כפולים אולי זה היה משתלם, אך מתוך 45 דקות להשקיע רק בבדיקת מי הכין ש.ב. מעל חמש דקות זה יותר מידי.
מעקב אחר הגשת העבודות בזמן אמת היה קשה עוד יותר. כאשר 40 תלמידים צריכים להגיש עבודה בו זמנית, קל יותר לבקש מתלמיד לאסוף להביא אלי בערמה מסודרת. לעבור ולוודא מי לא הגיש באותו רגע ייקח יותר מידי זמן ואז עוד צריך להחתים על הטפסים.
ויתרתי.
2. תיקיה לאיסוף והחזרת עבודות
הקושי המיידי שנתקלתי בו הוא שהחוצצים בתיקיה שקניתי לא מתאימים ל-40 עבודות, גם לא ל-30. תקופת החגים וביטולי שיעורים הובילו לכך שעבודות בדוקות חיכו בתיקיה הרבה זמן ואני סתם סחבתי אותם הלוך חזור איתי.
שיניתי קצת וכעת התיקיה משמשת רק לאיסוף העבודות. העבודות הבדוקות נכנסות לקלסר שבו נמצא החומר הלימודי של אותה כיתה וכך הן באות איתי לביה"ס רק בימים שיש לי שיעור עם הכיתה. המצאות העבודות בתחילת הקלסר מזכירה לי לחלק אותן.
התיקיה מעט התבלגנה והחלוקה לפי כיתות כבר לא חד משמעית, אך עבודות מוגשות נכנסות אליו וכך לא הולכות לאיבוד.
3. מחברת אינטרקטיבית
הגיע הזמן לבדוק לתלמידים מחברות. זה לוקח ממש הרבה יותר זמן ממה שחשבתי. התחלתי את הבדיקה במהלך מבחן ולא הספקתי לסיים את כל הכיתה. המשך הבדיקה נעשה בזמן עבודה עצמית של התלמידים.
רוב מוחלט של התלמידים אכן מנהלים את המחברת שלהם לפי החוקים שהצבתי, שהחשוב בהם הוא מספור העמודים ותחזוק תוכן עניינים של המחברת. חלק זה התקבל במורת רוח בתחילת השנה, אך עכשיו לקראת המבחן הגדול הראשון נשמעו הרבה קולות של שביעות רצון. פתאום היה להם קל לראות איזה שיעורים הפסידו ולהשלים את החומר.
בנוסף, בין התלמידים מתקיימת תחרות ממש לא סמויה בקטגורית המחברת המסודרת. באופן מפתיע, שלוש המחברות המסודרות ביותר שייכות לבנים.
ההפסקות לגזירות והדבקות מתקבלות בנחת ולהפתעתי מעולם לא הובילו לבלגן ורעש.
