בדיקה עצמית

את השנה התחלתי עם שלושה רעיונות חדשים לשינוי צורת העבודה שלי.
עכשיו, אחרי חודשיים, כבר אפשר לראות אם הם עבדו.

1. טופס לקיחת אחריות על אי הגשת עבודות-
אמנם התגובות הראשוניות של התלמידים היו חיוביות אך דיי מהר התברר כי השיטה לא פועלת על התלמידים שעליהם קיוויתי להשפיע - על אותם ילדים שלא מגישים עבודות. נראה כי במידת מה החתימה על הטופס ריפתה ידייהם. מילוי הטופס נתפס כעונש, אף כי לא הוצג ככזה. מאחר וכבר ביצעו עונש על המטלה, אין טעם לבצע את המטלה עצמה.
לכך התווסף קושי טכני משמעותי. חלוקת הטפסים מחייבת מעקב קפדני במהלך השיעור עצמו אחרי מי בדיוק הגיש או לא עשה ש.ב. ואז גם איסוף הטפסים. לגבי אי הכנת ש.ב. זה היה קל יותר. קל לזהות את הילדים שלא הכינו ולתת להם טופס, אבל הם לא מיהרו להחזיר את הטופס ואני לעיתים קרובות שכחתי מי בדיוק קיבל. זה הצריך קודם כל רישום אצלי, אח"כ חלוקת טפסים ואז מעקב אחרי החזרתם. אילו הייתי מלמדת שיעורים כפולים אולי זה היה משתלם, אך מתוך 45 דקות להשקיע רק בבדיקת מי הכין ש.ב. מעל חמש דקות זה יותר מידי.
מעקב אחר הגשת העבודות בזמן אמת היה קשה עוד יותר. כאשר 40 תלמידים צריכים להגיש עבודה בו זמנית, קל יותר לבקש מתלמיד לאסוף להביא אלי בערמה מסודרת. לעבור ולוודא מי לא הגיש באותו רגע ייקח יותר מידי זמן ואז עוד צריך להחתים על הטפסים.
ויתרתי.

2. תיקיה לאיסוף והחזרת עבודות
הקושי המיידי שנתקלתי בו הוא שהחוצצים בתיקיה שקניתי לא מתאימים ל-40 עבודות, גם לא ל-30. תקופת החגים וביטולי שיעורים הובילו לכך שעבודות בדוקות חיכו בתיקיה הרבה זמן ואני סתם סחבתי אותם הלוך חזור איתי.
שיניתי קצת וכעת התיקיה משמשת רק לאיסוף העבודות. העבודות הבדוקות נכנסות לקלסר שבו נמצא החומר הלימודי של אותה כיתה וכך הן באות איתי לביה"ס רק בימים שיש לי שיעור עם הכיתה. המצאות העבודות בתחילת הקלסר מזכירה לי לחלק אותן.
התיקיה מעט התבלגנה והחלוקה לפי כיתות כבר לא חד משמעית, אך עבודות מוגשות נכנסות אליו וכך לא הולכות לאיבוד.

3. מחברת אינטרקטיבית
הגיע הזמן לבדוק לתלמידים מחברות. זה לוקח ממש הרבה יותר זמן ממה שחשבתי. התחלתי את הבדיקה במהלך מבחן ולא הספקתי לסיים את כל הכיתה. המשך הבדיקה נעשה בזמן עבודה עצמית של התלמידים.
רוב מוחלט של התלמידים אכן מנהלים את המחברת שלהם לפי החוקים שהצבתי, שהחשוב בהם הוא מספור העמודים ותחזוק תוכן עניינים של המחברת. חלק זה התקבל במורת רוח בתחילת השנה, אך עכשיו לקראת המבחן הגדול הראשון נשמעו הרבה קולות של שביעות רצון. פתאום היה להם קל לראות איזה שיעורים הפסידו ולהשלים את החומר.
בנוסף, בין התלמידים מתקיימת תחרות ממש לא סמויה בקטגורית המחברת המסודרת. באופן מפתיע, שלוש המחברות המסודרות ביותר שייכות לבנים.
ההפסקות לגזירות והדבקות מתקבלות בנחת ולהפתעתי מעולם לא הובילו לבלגן ורעש.

לערבב כיתות

בבית הספר בו אני מלמדת הכיתות אינן הטרוגניות. לקראת המעבר לכיתה ז', תלמידי כיתות ו' מבתי הספר המזינים מגיעים לבחינה במדעים ומתמטיקה.
בעלי הציונים הגבוהים ביותר מאיישים כיתה אחת. בעלי הציונים הפחות טובים מאיישים כיתה שנייה ואילו אלה שלא ניגשו לבחינה או נכשלו בה מאיישים את הכיתות הנותרות. בפועל מתקבלת כיתה בעלת יכולת לימודים מאוד טובה שבה כמעט ואין בעיות משמעת, אך מספר התלמידים בה גבוה, כיתה נוספת בה יכולות התלמידים טובות, יש בה מעט בעיות משמעת ומספר התלמידים בה גבוה, וכיתות בהן היכולת הלימודית נמוכה, ריכוז התלמידים בעלי בעיות משמעת, בעיות קשב וריכוז, לקויות למידה ובעיות שפה כאלה ואחרות גבוה, אך מספר התלמידים נמוך.
השנה שובצתי ללמד הן את הכיתה הטובה ביותר והן את אחד הכיתות הרגילות את אותו מקצוע - מדעים.
הכיתה הטובה ביצעה את ניסוי מדידת הנפח שהצגתי ברשומה קודמת באופן עצמאי וכמעט ללא הנחיה. בנוסף היה עליהם להגיש דוח ניסוי. לוחות הזמנים והחגים הובילו לכך ששבוע לאחר מכן ערכתי את אותו ניסוי עם הכיתה החלשה יותר.
מאחר והשיעור בסוף היום, תלמידי הכיתה הטובה שהחסירו את הניסוי התבקשו להגיע להשלימו.
תלמידי הכיתה הטובה הגיעו לאחר שעה מתוך שעתיים. דבר זה הוביל לכך שבפועל התלמידים החלשים יותר כבר ידעו כיצד יש לבצע את הניסוי והרבה טוב יצא מכך.
ראשית, תלמידי שתי הכיתות ראו שגם הכיתה השנייה לומדת את אותו חומר ומבצעת את אותם ניסויים. הכיתה החזקה מקבלים גם העשרה במדעים, אך הפעם יצא שחוו בעצמם את העובדה שלימודי הליבה זהים לשתי הכיתות.
שנית, לרוב תלמידי הכיתה החזקה הם בעלי הידע שפותרים בעיות מהר ומדריכים את הכיתות החלשות יותר ואילו כאן נוצר מצב הפוך. תלמידי הכיתה החלשה שכבר ביצעו את הניסוי הדריכו את תלמידי הכיתה החזקה. חיזוק לאגו לצד אחד ושיעור בענווה לצד השני.
יהיה מעניין לחזור על השילוב הזה בהמשך השנה.

מבנה היקום ומערכת השמש

במסגרת שיעורי העתודה המדעית טכנולוגית בכיתה ח' התלמידים לומדים שיטות שונות לחקור את החלל. היעד הסופי הוא להעיף "טיל".
בינתיים, לומדים על היקום ומערכת השמש, אבל ברמה שקצת מרגישה יציאת ידי חובה.
שמחתי לגלות שאצלנו התלמידים לומדים את החומר הזה במסגרת שיעורי גאוגרפיה, למרות שאת ההקשר הנושאי לא הבנתי.
בכל מקרה, לפני שאתחיל לשקוע בחישובים, היה עלי לוודא שאת הבסיס הם יודעים.
כדי לעבור על מושגים בסיסיים של מבנה היקום הכנתי תבנית ריקה של שורות אותה התלמידים מילאו לפי מצגת מלווה. הגדרה כללית בחוץ, פירוט בפנים.
אמנם הרעיון של סיכום לתוך התבנית החדשה היה להם מוזר והשורות הראשונות הצריכו הרבה הדרכה, בהמשך הם כבר קלטו את העניין.
נראה לי עדיף על פני ערמה של מלל, שלפחות אצל חלק מהילדים מאבדת צורה ויכולת קריאה של הטקסט כאשר מדובר ברצף כתיבה ארוך. השיטה הזו גם אפשרה לי לוודא שכל התלמידים אכן משתתפים בפעילות ולפתור בעיות ותסכולים מייד כשאלו עלו.

השיעור הבא כלל סקירה של מערכת השמש.
שוב התלמידים קיבלו תבנית שעליהם היה למלא במקביל למצגת. הפעם העניינים כבר עבדו הרבה יותר חלק.
המצגת לא הכילה את כל המידע שהתלמידים היו צריכים למלא בתבנית והיה עליהם להשלימו מהרשת כשיעורי בית.
התבנית בנויה מארבעה דפים שיש לגזור ולחבר יחד. הדפים מתקפלים ובאופן זה נכנסים למחברת.

והגרסה המחוברת:

בהתחלה היתה לי רתיעה מהרעיון של התעסקות בגזירות הדבקות וצביעות במהלך השיעורים. חשש ראשון היה שהתלמידים יחשבו שאני מתייחסת אליהם כאילו היו ביסודי. החשש הזה התפוגג מהר מאוד. למעט תסכול של הפחות מוכשרים ולקויי הלמידה שאר התלמידים קיבלו את ההפוגה מההוראה הפרונטלית בהנאה רבה. הכמה דקות האלה של הגזירות מהוות הפוגה מבורכת בשיעור, הן עבור התלמידים ש"חייבים" לסיים כל מיני סיפורים מההפסקה, והן עבורי כשאני מתפנה להתעסק עם המקרים המיוחדים של אותו יום.
את הקושי של המתקשים אני פותרת בכך שהם מקבלים עותקים כמעט גזורים לגמרי ואז הם מסיימים יחד עם כל הכיתה ולא נוצר פיגור בהספק.
החשש השני היה שההפוגות האלה יובילו לכאוס ולכלוך איום. גם כאן התבדיתי. אני רגילה להתעסק עם ההרגלים הלימודיים הפחות טובים שהתלמידים מגיעים איתם מהיסודי (כמו "לסכם" ב'העתק-הדבק') אבל בכל הנוגע לשמירת הסדר בכיתה אחרי פעילות יצירה, כל התלמידים, לא משנה מאיזה יסודי הגיעו, מתורגלים היטב.

ניתן להוריד קובץ PDF של מבנה מערכת השמש כאן.

מדידת נפח גוף לא הנדסי כפעילות לפתרון בעיות

אחד הנושאים הראשונים הנלמדים בכיתה ז' הוא הנפח.
התלמידים מגיעים עם ידע לגבי חישוב נפח של קוביה מבית הספר היסודי. השלב הראשון הוא הרחבת חישוב נפח הקוביה לחישוב נפח של תיבה, ובהמשך מדידת נפח של תיבה. עבור ילדים רבים השימוש בסרגל על גופים תלת מימדיים, ולא רק על ציורים בדפי עבודה עדיין לא טריוויאלי ויש לתרגל את המיומנות.

 השלב השני הוא מדידת נפח נוזל.
הפעילות מתחילה עם הצגת כלים שונים המוכרים לתלמידים מחיי היום היום המשמשים למדידת נפח נוזל - מזרק, בקבוק של תינוק, כוס מדידה לאפיה וכדומה. אחריהם מוצגים כלי המדידה המדעיים - משורות בגדלים שונים, כוסות כימיות, בקבוק כיול, פיפטות ובקבוק קוני (ארלנמאייר).
התלמידים מקבלים דפים להדביק במחברת עם איורים של משורה, כוס כימית ובקבוק קוני. עבור תלמידים רבים לוקח זמן ללמידת השמות החדשים והימצאות התמונה במחברת מקלה מאוד.

מסבירים על אופן קריאת השנתות במשורה והתלמידים מתרגלים. כאשר התרגול מבוצע על משורה אמיתית, לרוב תלמיד אחד משתלט על מיומנות קריאת המשורה בעוד בן הזוג מתבונן מהצד. פעמים רבות הקריאה אינה מתבצעת כראוי ולכן הוספתי תרגול עוד לפני המפגש עם המשורה עצמה. בתחילת הדף מצוירות משורות בהן כל שנת שווה 1 מ"ל. בהמשך משתנה קנה המידה של המשורה וכל שנת היא בת 2 מ"ל או 0.1 מ"ל.  

לסיום, התלמידים צריכים לצבוע את המשורה לפי הנפח הרשום מתחתיה.

מחלקים לתלמידים משורות ומים צבעוניים (עם צבע מאכל כדי שיהיה נוח לראות אותם) ומבקשים מהם למלא נפח קבוע מראש, למשל 30 מ"ל. מפתחים דיון לגבי אופן קריאת גובה המים ומגיעים למסקנה שיש להסתכל על המשורה באופן אופקי

מחלקים לתלמידים גוש פלסטלינה ושואלים כיצד ניתן למדוד את נפחו. לרוב יהיה התלמיד שיציע לעצב את הפלסטלינה בצורת קוביה. מפנים את תשומת ליבו לקושי של הכנת קוביה עם פאות ישרות וכמובן שיש סיבה למה יש להם משורות על השולחן. התלמידים יציעו להכניס את הפלסטלינה למשורה. מנחים אותם לעצב את הפלסטלינה בצורת גליל שיהיה קל להכניס ולהוציא מהמשורה ובנוסף קושרים את הפלסטלינה בחוט כך שניתן יהיה לשלוף אותה החוצה מבלי לשפוך את המים מהמשורה. רואים שגובה המים עלה ומגיעים למסקנה כי זהו נפח הפלסטלינה. בכדי לחשב אותו עלינו לחסר את נפח המים ההתחלתי שהיה במשורה מהנפח שאנו רואים כאשר הפלסטלינה בתוך המים.

יש להדגיש כי על הפלסטלינה להיות שקועה כולה מתחת למים.

כדי לתרגל את אופן המדידה של גוף לא הנדסי ניתן התרגיל הבא:

השלבים הבאים מבוצעים בעבודה עצמאית/זוגות והם מיועדים לכיתות המתקדמות בקצב טוב. זו פעילות המצריכה חשיבה, פתרון בעיות ויישום של ידע קודם. תלמידים "חזקים" לרוב מסיימים את שני השלבים בכעשר דקות. מאחר וזו פעילות העשרה איני דוחקת בתלמידים לסיימה. יש כאן ערך מוסף כפול: ראשית, עליהם להתמודד עם פתרון בעיה בלי שיגלו להם את התשובה (רעה חולה של הצורך להספיק את תוכנית הלימודים) ולכן הרמת הידיים לא באה בחשבון והבעיה מלווה אותם אל מחוץ לשיעור. שנית, פעולה זו מאפשרת הצצה נדירה לצורת החשיבה של תלמידים שונים.

על שולחן המורה מונחים חפצים שונים, חלקם קשורים לפעילות וחלקם נועדו לבלבל.

שלב ראשון: מדידת נפח של פקק שעם. השעם צף ולכן מדידת נפחו אינה קלה כל כך. בין הפתרונות הנפוצים: 

מדידת חצי נפח של הפקק שמתחת למים והכפלתו בשתיים - קשה לקבוע חצי במדויק ולכן שיטה זו אינה מספקת.

דחיפת הפקק לתוך המים בעזרת חפץ כלשהו (עט או עיפרון לרוב) - הנפח הנמדד כולל גם את נפח החפץ ולא רק את הפקק. מאחר ולא כל החפץ שקוע מתחת למים קשה לחשב את נפחו כדי לחסרו מהתוצאה הסופית.

לבסוף, ולעיתים נדירות כבר בהתחלה, התלמידים מבינים שהפלסטלינה, שהם כבר יודעים את נפחה, יכולה לשמש כמשקולת שתשקיע את השעם מתחת למים. שימוש בחפץ אחר כמשקולת כמובן מתקבל גם הוא וכל פתרון אחר המאפשר מדידה נכונה.

כשלב אחרון התלמידים מקבלים אבן גדולה שאינה נכנסת למשורה וכוס גדולה עם חור בחלקה העליון. בהינתן מספיק זמן התלמידים מגיעים לפתרון לבד. לפחות חלק מהם והשאר מעתיקים....

אם הזמן קצר, מדגימים כיצד ניתן למלא את הכוס כך שהמים עוד רגע נשפכים. המראה הזה בדרך כלל מספיק כדי שהתלמידים ישלימו לבד - מניחים כוס ריקה מתחת לפתח בראש הכוס הגדולה, מכניסים את האבן לכוס הגדולה והמים במקום לעלות כמו במשורה, נשפכים אל הכוס הריקה. את המים שנשפכו מעבירים למשורה וכך מגלים את נפח האבן.

ניתן להוריד את דפי הפעילות באתר Teachers pay Teachers בחינם.

התחלה חדשה

עוד שנה התחילה.
הפעם, אני כבר מרגישה את הוותק. אנשים שעבדתי אתם תקופה יצאו לפנסיה, הצטרפתי לקבוצה שיודעת איך היה פה פעם.
השנה גם בניגוד לשנים קודמות, אין לי הרבה תכניות לימודים חדשות ללמד. רק שעתיים שבועיות הן חומר חצי-חדש.
זה נותן זמן להתפנות לדברים אחרים.
במהלך הקיץ שוטטתי בבלוגים של מורים. לצערי לא מצאתי בלוגים פעילים בעברית. אולי לא חיפשתי מספיק.
היו שם הרבה רעיונות נחמדים לגיוון צורת ההוראה, הכנסת סדר לעבודה ודרכים להגברת המשמעת בקרב התלמידים.

הרעיונות שאימצתי:

1. טופס לקיחת אחריות על הכנת ש.ב. והגשת עבודות.

מדובר למעשה בשני טפסים שונים.
הטופס של ש.ב. למעשה מכריח את התלמיד להכיר בכך שלא הכין שיעורי בית. האפשרות שאי הכנת ש.ב. נגמרת ברישום על ידי המורה שבפועל כמעט אינה מורגשת על ידי התלמיד נגמרה. על התלמיד למלא את הסיבה לאי הכנת ש.ב., כמה פעמים כבר מילא טופס כזה ולחתום.
בינתיים התגובות היו ברובן חיוביות, מבחינתי. התלמידים לא מתלהבים מהרעיון שהאחריות עוברת אליהם.
יש כאן שתי מטרות: האחת, לאפשר לתלמיד מעקב אחרי מספר הפעמים שלא הכין ש.ב. במחצית. מעל שלוש פעמים נפגע ציון התלמידאות. באופן זה, תלמיד שפעמיים לא הכין ש.ב. בספטמבר והפעם השלישית שלו בנובמבר, מקבל תזכורת לכך שזו הפעם השלישית. לא בונים על זיכרון סלקטיבי.
הסיבה השנייה, והלא פחות חשובה, היא ימי הורים. ההורה והתלמיד לא יכולים לטעון שהתלמיד לא ידע.

הטופס השני דומה, ומיועד להגשת עבודות עם ציון. בטופס התלמיד לוקח אחריות על אי ההגשה בזמן ומקבל תזכורת שיש ברשותו שבוע שלם להגשה באיחור תמורת נקודות. שוב, כשיגיע יום ההורים, התלמיד לא יוכל לטעון שלא ידע על הגשת העבודה. הוא חתם. האחריות עוברת אליהם.

אולי זו התלהבות תחילת השנה של התלמידים אך בינתיים עושה רושם שהטפסים מעוררים יראה והם משתדלים להימנע מהם.

2. תיקיה לאיסוף והחזרת עבודות

אחת הצרות הגדולות שלי היא איבוד עבודות של תלמידים. חוסר הנעימות הנגרם כשאני עומדת מול תלמיד חרוץ, כשברור לשנינו שהוא הגיש את העבודה בסבירות גבוהה מאוד, ויתכן מאוד גם שהיא הייתה עבודה טובה, זה משהו שאני רוצה להימנע ממנו. גם מצב הפוך בו תלמיד שיש לו בעיה בהגשת עבודות סוף סוף מגיש משהו וזה אובד... לא נעים.
אז יש תיקיה עם כיסים פנימיים. כל כיס קיבל שם: "שם כיתה+מקצוע" איסוף, וכיס החזרה.
התלמידים הודרכו בתחילת השנה להגיש עבודות רק אל התיקיה הזו. מי ששם את העבודה שלו במקום אחר על השולחן, אני מסירה אחריות מאובדן העבודה.
הרעיון הוא גם שמיד אחרי הבדיקה העבודות יעברו לכיס ההחזרה וכך לא אשכח ערמות של עבודות בדוקות בבית...

3. מחברת אינטראקטיבית

לא נתקלתי ברעיון הזה בעברית למרות שלא יפתיע אותי אם הוא קיים תחת שם אחר.
הרעיון פשוט - האחריות למחברת התלמיד עוברת אליו. המחברת נבנית כמעין ספר עם תוכן עניינים ועמודים. במהלך השיעורים התוכן מוכנס למחברת בעיקר על ידי התלמיד בעזרת דפי עבודה, פתקים מתקפלים וציורים בעוד המקום לסיכומים ארוכים של המורה מצטמצם.
מצאתי בשיטה הזו כמה יתרונות שמעניין אם יוכיחו את עצמם:
ראשית, התלמיד הופך לאחראי על המחברת שלו וניהול המחברת מקבל ציון.
שנית, זה מכריח אותי לקצץ בזמן הפרונטלי. דווקא בכיתות טובות שם התלמידים שואלים הרבה שאלות מעניינות, מוזנח עניין העבודה בקבוצות, בזוגות או באופן אישי. העבודה האישית בעבר נעשתה כמעט רק בבית, ללא הדרכה שלעיתים קרובות יש בה צורך.
שלישית, הגזירות, ההדבקות והצביעות מאפשרים הפוגות מהלמידה האינטנסיבית. נקודה חשובה במיוחד בשיעורים של סוף היום בהם הריכוז גם שלי וגם של התלמידים מתחיל להתרופף...